גז"ד למורשע בגרימת חבלה חמורה בצוותא למתלונן שבעקבות הארוע הפך סיעודי

פתח דבר וההליך

1.         בתום שמיעת ראיות, הורשע הנאשם בביצוע העבירות הבאות: גרימת חבלה חמורה בצוותא - עבירה לפי סעיפים 333 + 335 (א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 [החוק] ו הדחה בחקירה - עבירה לפי סעיף 245(א) לחוק. הנאשם זוכה מחמת הספק מביצוע עבירה חמורה יותר של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק, שיוחסה לו בכתב האישום.

2.         ב- 28.5.08 בשעת לילה מאוחרת, שהו הנאשם וחברו גשימוב [גישמוב] בגן בנימין, ברח' נורדאו בחיפה ושתו משקאות חריפים. כמתואר בהכרעת הדין, המתלונן פנה אליהם ובעקבות זאת התפתח ויכוח מילולי, לאחריו התרחקו מעט המתלונן וגשימוב ממקום מושבו של הנאשם והחלו מתקוטטים. הנאשם הצטרף אליהם לקטטה ויחד עם גשימוב תקפו השניים את המתלונן, בבעיטות ובאגרופים שהופנו לכל חלקי גופו והמשיכו בכך, גם עת שכב על האדמה. הם השאירו את המתלונן חבול במקום האירוע והוא הובהל באותו לילה לביה"ח במצב קשה, כשהוא מחוסר הכרה וסובל משברים בגולגולת, מדימום תוך גולגולתי וכן מחבלות ושפשופים בכל חלקי גופו, כשסכנה מרחפת לחייו.

3.         לבקשת סנגורו של הנאשם, הוריתי על קבלת תסקיר שירות המבחן בעניינו. לבקשת המאשימה הוריתי על קבלת תסקיר קורבן עבירה.

תסקיר נפגע עבירה

4.         המתלונן, כיום בן 27, מרותק לכיסא גלגלים בגין פציעתו באירוע, במצב סיעודי קשה ומזה כשנתיים שוהה במחלקה גריאטרית במוסד סיעודי. הוריו התגרשו לפני כ- 8 שנים,  אימו היא הדמות העיקרית המטפלת בו ושומרת עימו על קשר קבוע ואינטנסיבי. 

בצעירותו, אובחן כסובל מבעיות קשב וריכוז וטופל במהלך גיל ההתבגרות בריטלין. בסביבות גיל 20 חלה הידרדרות במצבו הנפשי, לרבות מספר אשפוזים פסיכיאטריים ולימים אובחן כחולה סכיזופרניה. מאז התפרצות מחלתו, חייו התנהלו בצל המחלה בסיוע מוגבר של אימו. בתקופה שקדמה לאירוע, תיפקד באורח עצמאי למדי והתגורר בדירה שכורה בחיפה. 

5.         בעקבות תקיפתו באירוע, הובל לביה"ח רמב"ם כשהוא מחוסר הכרה ומונשם. אובחנה אצלו פגיעה רב מערכתית, שכללה פגיעות בגפיים, בפה וכן שבר בגולגולת. ב- 7.7.08 שוחרר להמשך טיפול ושיקום במרכז הרפואי בית-לווינשטיין. בעת קבלתו היה במצב וגטטיבי, סבל מאי שליטה על הסוגרים, חולשה ב-4 גפיים, אי שקט פסיכומוטורי, הפרעות בדיבור והפרעות קוגניטיביות. מעבר למעקב פסיכיאטרי, נזקק לטיפול שיקומי מקיף ורב מערכתי. לאחר שהות של 9 חודשים בבית-לווינשטיין, הוחלט על העברתו להמשך טיפול במוסד סיעודי למטופלים צעירים, אלא שבשל מחלת הנפש שלו לא ניתן היה לשלבו במסגרת לצעירים והוא הופנה למסגרת סיעודית גריאטרית לפגועי נפש בקריית שלמה, בה נמצא מזה כשנתיים.

6.         המתלונן סובל מנזקיה הפיזיולוגיים והטראומטיים של פגיעת הראש שעבר, שהותירה אותו מרותק לכסא גלגלים וסובל משיתוק ביד ורגל שמאל. הוא מתקשה מאוד בדיבור ומתמצה לסירוגין בסביבתו. לרוב הוא נתון באי שקט פסיכומוטורי ונזקק לתרופות הרגעה. הוא זקוק לעזרה מלאה ברחצה, בהלבשה ובמעברים. חל שיפור מסוים במצבו משהשיג שליטה חלקית על הסוגרים, אך עודנו סובל מבעיות בליעה, שיעול בזמן האוכל, נזילת אוכל מהפה ולכן נזקק לעזרה מלאה באכילה. בנוסף הוא סובל מבעיות זיכרון, מתקשה בהמשגה ומגלה נוקשות חשיבתית וקונקרטית. הפרוגנוזה לשינוי מוגבלת ביותר וההערכה היא כי ימשיך להזדקק לעזרה סיעודית לכל ימי חייו.

7.         מאז האירוע ופציעתו הקשה, אימו של המתלונן משמשת לו אפוטרופוס. היא מרבה לבקרו, מספר פעמים בשבוע. נטל הדאגה לבנה מונח על כתפיה בלבד ונוסף על העומס הרגשי, היא מרבה להעדר מעבודתה, בשל ביקוריה הדחופים והסידורים הקשורים בטיפול בו.

8.         המתלונן מתקשה לזכור את פרטי האירוע אך מגלה עניין בהליך המשפטי וכן מבטא חששות ופחדים שמא תוקפיו יחזרו לפגוע בו. מדבריו "עלתה חוויה של חרדת מוות, שהינה אוטנטית להערכתנו לנוכח הפגיעה הטראומטית שנגרמה לו וזאת מבלי להתעלם ממצבו הנפשי שהינו מאוזן ויציב לאחרונה". האם מצפה כי תינתן ענישה מחמירה לתוקפים, שתבטא את חומרת הפגיעה במתלונן וכן פיצוי כספי גבוה, שיסייע לה ולמתלונן להתמודד עם ההוצאות הכספיות המרובות הכרוכות בטיפולו.

תסקיר שירות המבחן

9.         הנאשם רווק כבן 23, נוצרי, יליד רוסיה. הוא השלישי בסדר הלידה במשפחה המונה 4 ילדים. אימו עובדת בניקיון ואביו נהג מונית. ההורים התגרשו בעת שהיה בן 13. מדבריו עולה כי אביו נהג לשתות ותחת השפעת אלכוהול היה אלים כלפי האם. מאז גירושי ההורים, נותק הקשר עם האב. כשהיה הנאשם בן 12, עלתה המשפחה ארצה. הנאשם ממורמר וכועס עד היום על ההחלטה לעלות לישראל. הוא תיאר תהליך קליטה קשה בארץ, הן מבחינת חברתית והן מבחינת קשיי שפה.

10.        הנאשם בוגר 11 כיתות. למד ברוסיה עד כיתה ו' ובארץ שובץ לכיתה ז' ולמד עברית באולפן. כשנה מאוחר יותר, הועבר לפנימיית רמת הדסה, שם שהה במשך 4 שנים. לדבריו, לאחר סיום כיתה י"א עזב את ספסל הלימודים והחל לעבוד בעבודות מזדמנות. בשל חוסר התאמה, לא גויס לצה"ל ומאז, התקשה לשמור על רציפות ויציבות בעבודה. מהמרשם הפלילי עולה כי בתקופה זו החל להידרדר לעבירות סמים ורכוש.

11.        ממידע שהתקבל משירות המבחן לנוער עולה כי הנאשם גדל במשפחה הסובלת מקשיים כלכליים ותפקודיים ניכרים. הוריו נפרדו לאחר שאביו נכנס לכלא על רקע אלימות שהפגין כלפי אשתו. התרשמות שירות המבחן לנוער מהאם הייתה כי איננה מסוגלת להתמודד עם גידול ילדיה. הנאשם הופנה ע"י גורמי הרווחה לפנימיית הדסה בעקבות קשיים לימודיים וקשיי התנהגות. לאורך כל תקופת שהייתו בפנימייה, הוריו לא הפגינו כל התעניינות בו. בשנה הרביעית בפנימייה תפקודו החל להידרדר. הוא החל להיות מעורב בעבירות רכוש ולצרוך סמים מסוג גראס ולכן הוחלט על הפסקת לימודיו בפנימייה וכך נותר ללא מסגרת.

12.        הנאשם סובל מלקוי שפתי מולד, שככל הנראה העמיק את קשיי קליטתו בארץ. הוא הצטייר כנער מתוסכל, שאיננו מסוגל לדחות סיפוקים וזקוק לחיזוקים מיידים ובעלי עוצמה. שירות המבחן לנוער התרשם כי הוא חסר ביטחון וחסר תקווה ואמון כלפי עצמו וכלפי המערכת. הוא הופנה ליחידה לקידום נוער במטרה לסייע לו במציאת מסגרת תעסוקתית מתאימה. הוא הגיע למפגשים ושיתף פעולה ולכן ניתנה בשעתו המלצה  להימנע מהרשעתו ולהטיל עליו רק התחייבות להימנע מביצוע עבירות דומות.

13.        הנאשם סיפר כי בגיל 17-18 החל לעשות שימוש תדיר באלכוהול, בגראס, בהרואין, בקריסטל ובאקסטזי. אם כי לדבריו, אף שאין דרך לאמת זאת, עם תחילת מעצרו בשנת 2009, הפסיק את השימוש בסמים בכוחות עצמו ומאז הוא נקי.

לפי המרשם הפלילי לנאשם הרשעה בעבירת אלימות נוספת, בגינה נדון ל- 9 חודשי מאסר. הוא הופנה בשנת 2009 לשירות המבחן למבוגרים לעריכת תסקיר שירות מעצר. ההמלצה הייתה שלא לשחררו למעצר בית, בשל "דפוסי התנהלותו טרם מעצרו, קשיי הסתגלות שגילה במסגרות פורמאליות, קיומה של תקשורת לקויה עם האם, נטייתו לשימוש בלתי מבוקר בחומרים פסיכו-אקטיביים והתרשמותנו מנטייתו להתנהגות אימפולסיבית".

14.        ביחס לעבירות שבנדון, הנאשם הכחיש את המיוחס לו. הוא שלל גרימת נזק גופני למתלונן ולדבריו כשעזב את המקום, המתלונן עמד על רגליו. אם כי הביע צער על מצבו של המתלונן. לגבי האישום השני של הדחה בחקירה, טען כי איננו זוכר מה אירע באותו יום.